הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

רחובות עירנו

שמות רחובות

עם הקמתה של העיר אלעד ובסמוך למועד איכלוס התושבים הראשונים בעיר אלעד, נדרשה הרשות לקביעת שמות רחובות בעיר בועדת שמות אשר התכנסה בחודש תשרי תשנ"ז 29 בפברואר 1997, הוחלט פה אחד ע"י חברי הועדה כי רחובות אורך ועורקי תחבורה ראשים בעיר אלעד יקראו על שמות התנאים.
ואילו רחובות משנים בעיר אלעד יקראו על שמות ראשונים.

בהתבסס על החלטה זו אכן נקראו שמות הרחובות בעיר אלעד הראשים ע"ש התנאים והמשנים ע"ש הראשונים  בהתאם לקצב האיכלוס רובע אחר רובע עד האיכלוסים האחרונים.

לכל רחוב יש שם

רחוב אבטליון:

אבטליון גר צדק היה, גדול בתורה ובחוכמה, שמש אב בית-דין רביעי מבין חמשת הזוגות של חכמי הסנהדרין בימי בית שני בסוף תקופת החשמונאים ובתחילת ימי הורדוס.

אבטליון היה בן למשפחת גרים, בתלמוד הבבלי מובא (גיטין נז ע"ב) שהיה מבני בניו של סנחריב, לפי המסורת קברו נמצא בגוש חלב שבגליל בסמוך לכניסה לכפר, קברו שמש את עולי הרגל בתקופת ימי הביניים.

 

רחוב אבן גבירול:

רבי שלמה איבן גבירול - רשב"ג מגדולי המשוררים והפילסופים ביהדות בדורו במאה ה- 11 ובכל הדורות.

על חייו של רבי שלמה אבן גבירול שאובים בעיקר מתוך שיריו, נולד בעיר מאלאגה שבספרד, בצעירותו עבר יחד עם משפחתו לעיר סאראגוסה. נתייתם בגיל צעיר מאביו ואמו ועליהם כתב קינות ושירי הספד, בשירי הקודש שכתב מצטייר כאדם מלא ענווה מוגבל וחלש העומד לפני בורא העולם יוצר הכל.

רשב"ג הפליא בשירו הפלסופי הגדול "כתר מלכות" כבונה בנין אדיר, כמשורר מאמין וכפילוסוף יהודי אדוק, שיר זה הוכנס למחזורי התפילה ליום כיפור בכמה עדות, שבו מתאר את שבחו של בורא העולם בכל היקום ועל האדם ומקומו בבריאה.

רשב"ג חיבר שירי חול, שירי קודש ופיוטים רבים שמצאו דרכם אל התפילה בנוסח ספרד וגם בנוסח אשכנז, כמו כן כתב חיבורים על פילוסופיה יהודית וחיבורים על מוסר ללמד בני אדם התנהגות נכונה.

לדברי רבו אברהם אבן עזרא נפטר רשב"ג בעיר ואלנסיה בגיל שלושים לחייו.

 

רחוב בעלי התוספות:

התוספות הינם חיבור קולקטבי של רבני יהדות אשכנז וצרפת על התלמוד, המכיל קושיות תירוצים והערות, שעיקר תשומת לבם לאלה המעמיקים בתלמוד, ועל פירוש רש"י לתלמוד.

חכמים אלה יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה במאה השתיים עשרה והשלוש עשרה, מרביתם מחוגי תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה, הרבנים החשובים שהשתתפו ביצירת התוספות.

רשימה חלקית הם:

- הרשב"ם (רבי שמואל בן מאיר) - נכדו של רש"י.

- רבנו תם (רבי יעקב בן מאיר) - אחיו של הרשב"ם גדול חכמי צרפת בדורו וממנהיגיה.

- הר"י (רבי יצחק בן שמואל) - בן אחותם ותלמידם של הרשב"ם ורבנו תם.

- רשב"א (רבי שמשון בן אברהם משאנץ) תלמידו של הר"י, חיבר פירוש למשנה זרעים ומועד.

- מהר"ם מרוטנבורג (רבי מאיר בר ברוך) מאחרוני בעלי התוספות.

בעלי התוספות ובראשם רבינו תם ניסו להשוות את דברי הגמרא במקומות שונים, ומה השוואה זאת להבין את הכוונה האמיתית של האמוראים.

אותו יחס שנקטו כותבי התוספות לחכמי התלמוד נוקטים כיום בישיבות וכוללים כלפי בעלי התוספות עצמם, ומדקדקים ועורכים דיוקים בדבריהם, מקשים מתוספות לתוספות ומתרצים על ידי חילוק ופילפול.

בין המפלפלים המפורסמים בדברי התוספות נמצאים, המהרש"ל, המהר"ם מלובלין והמהרש"א.

 

רחוב הזמיר:

הזמיר נקרא על שם ציפור שיר קטנה ממשפחת הקיכלים, הזמיר עובר בארץ בדרכו דרומה בסתיו ובדרכו חזרה באביב, שירת הזמיר הזכר ערבה מאד לאוזן, הוא מרבה לשיר בערבים ובלילות בעת שהנקבה דוגרת על הביצים באזור עמק הירדן התחתון.

הזמיר נזכר "בתנ"ך": "הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו" (שיר השירים ב, יב).

מהותו של הזמיר שנויה במחלוקת, אבן עזרא מביא שני פרושים ומעדיף את הראשון: "כמו זמיר עריצים יענה" (ישעיהו כ"ה, כ) וענינו זמירת (=שירת) העופות: ויש אומרים כי הוא מן "וכרמך לא תזמר" (ויקרא כ"ה, ד) ואננו עתו, כלומר אין האביב זמן (=עת) זמירת הגפנים בכרם.

אכן בדורות האחרונים משוררים וזואולוגים אחדים נוטים לראות בזמיר כציפור הידועה.

 

רחוב הלל:

הלל הזקן שמש כנשיא הסנהדרין מגדולי החכמים בישראל בימי בית שני, תנא שחי ופעל בימי מלכותו של הורדוס, מיסד האסכולה (השיטה) שנקראה על שמו "בית-הלל".

הלל היה מנהיגם של היהודים וכנשיא הסנהדרין, כהונה שמלא כארבעים שנה, וזכה לאריכות ימים מופלגת וחי מאה ועשרים שנה כמשה ע"ה, נולד בבבל, בן למשפחה שהתייחסה על שבט בנימין מצד האב, ועל שבטי הודה ובית דוד מצד האם, גדל בעוני  ולמד תורה מתוך מחסור ודוחק  והצטיין כתלמידם של שמעיה ואבטליון חשובי החכמים בעת ההיא.

דמותו של הלל נחקקה בלב האומה כסמל ליראת שמים וכבקי בכל התורה שבעל פה וכמי שבניגוד לחברו שמאי, פירש בדרך כלל בפחות חומרה את ההלכה. כמו כן נתפרסם הלל כאיש אדוק וחכם שנהג בחייו הפרטיים ובמגעו עם הבריות לפי המידות הנעלות של המוסר והענווה, הסיפורים על חיו הולמים את המימרות שנמסרו בשמו.

 

רחוב המאירי:

רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי, מגודלי חכמי פרובנס שבצרפת בזמנו. כתב ספרים רבים ביניהם ספר "מגן אבות" שנכתב בעקבות הגעתם של כמה מתלמידי הרמב"ן לאחר פטירת רבם: הם החלו להתווכח עם חכמי המקום ורצו להנהיג את מנהגי רבם הרמב"ן בפרובנס, אך המאירי ביקש להגן על מנהגי המקום, הספר שמש מקור הלכתי חשוב לראשונים אחריו.

ספרו התלמודי הגדול "בית הבחירה" בו מסכם את כל הסוגיות מבחינת פשט ופסיקה למעשה כאחד, בחיבורו מצויות פרשניות מאשכנז ופרבונס וספרד. הרבה להשתמש בתלמוד הירושלמי לצורך פרשנותו, לשונו העברית הבהירה וסגנונו המיוחד מסייעים להבנה משמעותית של דברי התלמוד.

כתב ספרים נוספים כגון: "חיבור התשובה" פירוש על ספר תהילים:

"קרית ספר" - הכולל הלכות כתיבת ספר תורה ובו גם רשימת מילים הכתובות בכתב מלא או כתב חסר.

 

רחוב הרא"ש:

הרא"ש - רבנו אשר בן רבנו יחיאל, שהיה מחנכו הראשון הנמנה לחסידי אשכנז, למד גם אצל המהר"ם מרוטנבורג, ראשי תיבות מורנו הרב מאיר. משנאסר המהר"ם ע"י השלטונות, ירש את מקומו בהנהגה בוורמס (ורמייזא) כשנאסר המהר"ם רצה לפדות את רבו, אך הדבר לא יצא לפועל כיון שהמהר"ם לא הסכים שיפדו אותו בסכום כה גבוה על בסיס ההלכה "שאין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן" על מנת לא ליצור תקדים בסחיטת ממון ע"י השלטונות. הרא"ש עזב את גרמניה והגיע לספרד מחשש שגם לו יתנכלו כפי שהנתכלו לרבו. בספרד הכיר את הרשב"א וביקש ממנו עזרה, נתקבל אצלו בכבוד גדול ומונה לרב בעיר טולדו, המעיד על יוקרתו וידיעתו התורנית העצומה, שגם השלטונות התייעצו עימו בענייני משפט, המצאותו של הרא"ש בספרד יצרה תקדים מעניין של ראשון אשכנזי המכיר היטב את דרכי ומנהגי הספרדים.

יצירתו החשובה ביותר כוללת דיונים והוצאת פסק ברוב קטעי התלמוד המודפסים בימינו כנספח לספר. רבי יוסף קארו עשה שימוש בפסקיו כבסיס לשולחן ערוך יחד עם פסקי הרמב"ם והרי"ף, חיבר ספר בענייני מוסר ויראת שמים הנקרא "אורחות חיים", בנו הוא רבי יעקב בעל הטורים.

 

רחוב הריטב"א:

יום טוב אשבלי - הריטב"א - אחד מגדולי מפרשי הש"ס בסברא ובהלכה.

חי בספרד בעיר אשביליא, הוא מכונה על שם עירו. היה תלמידם של רבי אהרן הלוי, ורבי שלמה בן אדרת (הרשב"א) בעיר ברצלונא, סבורים שלמד גם אצל רבי מאיר הלוי אבולעפיא. הריטב"א כתב ספרים רבים שהופיעו תחת השם חידושי הריטב"א, בעל העין יעקב מביא כמה מפרושיו על האגדות.

חיבר פירוש על האלפסי, פסקי הלכות על הרמב"ם.

ספר "חוקי דינים", שו"ת, ספר הזכרון להגן על הרמב"ם מהשגות הרמב"ן, ופירוש על הגדה של פסח שנדפס בליוורנו.

 

רחוב הרי"ף:

רבי יצחק אלפסי - המכונה הרי"ף, נולד בעיר "קלעת חמאד" שבאלג'ריה. חי בתפר של תקופת הגאונים לבין תקופת הראשונים וחותם את תקופת הגאונים, הוא למד בישיבת קירואן שבתנוסיה והיה תלמידם של פרשני התלמוד, רבינו חננאל בן חושיאל, רבינו ניסים בן יעקב, ורבינו דוד' אבן הג'ר.

הוא עבר להתיישב בעיר פאס שבמרוקו, ושם יצר את עבודתו הרוחנית ואף העמיד תלמידים, על שם המקום שהתיישב קיבל את הכינוי אלפסי. אך בגלל הלשנה למלכות הוצרך לעבור להתגורר בספרד, בתחילה בעיר קורדובה ומשם עבר לאליסנה בה שהה עד יום מותו והוא בגיל 90.

לאחר פטירתו נכתבו עליו קינות על ידי המשוררים, רבי משה אבן עזרא, ורבי יהודה הלוי תלמידו.

הרי"ף התפרסם בעיקר בשל חיבורו על התלמוד שהקיף 24 מסכתות שמאוחר יותר כונה בשם "תלמוד קטן" כשהוא מתמצת מעתיק ומרכז רק את הדברים שלדעתו נוגעים להלכה, בכך יצר עמוד שדרה הלכתי שמקל על פסיקת ההלכה.

גדולי ישראל כרמב"ם, הראב"ד ורבי יצחק בעל התוספות התייחסו אליו בהערצה, היה אחד משלושת עמודי הפסיקה לצד הרמב"ם והרא"ש שעליהם נבנה השולחן ערוך. על שמו נקרא היישוב כפר הרי"ף.

 

רחוב התאנה:

התאנה שייכת למשפחת התותיים בדומה לעץ השקמה ועץ הפיקוס מוצאה ממערב אסיה, ועד היום גדלות באיזור זה כמה צורות בר של מין זה, זנים רבים של התאנה גדלים בארצות טרופיות וסובטרופיות בכל חלקי העולם.

ברחבי הארץ מצויים עצי תאנה במקומות שונים בין סלעים וליד אפיקי נחלים, התאנה עץ חסון ונשיר, וגדלה יפה בקרקעות מסוגים שונים בכל חלקי העץ זורם מיץ חלבי. ומיץ זה פורץ בזמן שבירת איבר מאיברי הצמח העלול לגרום לאלרגיה, הפרחים ערוכים בתפרחת הנקראת פגה וזהו פרי התאנה הנאכל כמו שהוא או מיובש הקרוי דבילה, התאנה נמנית עם שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, התאנה מוזכרת בשיר השירים (ב', יג') "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח".

 

רחוב התור:

ציפור התור נמנה עם סדרת היונים, אולם התור מהווה סוג נבדל משאר היונים בזה שאינו ניתן להכלאה עם שאר היונים.

שמו ניתן בשל הגותו תכופות את ההברה "תור-תור" מכאן גם שמו המדעי וכינויו בכמה לשונות.

במגילת שיר השירים משמש קולו של התור סימן המבשר את בואו של האביב שנאמר "וקול התור נשמע בארצנו" שיר השירים ב,יב).

התור מוכר לנו מהמקרא מברית בין הבתרים ומתורת הקורבנות.

 

חוני המעגל:

חוני המעגל מראשוני התנאים,  וחי בסוף בית המקדש הראשון ותחילת בית - המקדש השני סמוך לזמנם של החשמונאים.

חוני איש צדיק וקדוש היה, שכל תפילותיו מתקבלות בשמים כבן בית לפני בוראו, כינוהו חוני המעגל מכיון שכאשר היה עומד ומתפלל לירידת גשמים, היה עושה סביבו חריץ באדמה בצורת עיגול. פירוש אחר: נקרא על שם עירו "עגל", או "מגלו" ששם היה גר.

סיפור התפילות שחוני התפלל לירידת הגשמים לאחר בצורת של שלוש שנים מופיעים (במסכת תענית פרק ג' משנה ח') ובגירסה מורחבת של הסיפור מופיע בתלמוד בבלי (מסכת תענית כ"ג, ע"א).

סיפורו של חוני משמש מקור לאמונה בכוחו של הצדיק, שצדיק גוזר והקב"ה מקיים, על סופו של חוני קיימת גירסה המופיעה בתלמוד בבלי, עם המעשה שאדם נטע עץ חרוב וכו' לאחר שבעים שנה של תנומה התעורר והלך לבית המדרש ושם שמע את החכמים שמצטערים על כך שחוני לא נמצא איתם, כדי ליישב את הקושיות שהיו להם, ואז אמר להם כי הוא חוני, ואיש לא האמין לו, מרוב צער הוא נפטר, בעקבות כך טבע רבא את האמרה, או חברותא או מיתותא. נקבר בסמוך לחצור הגלילית יחד עם נכדיו אבא חלקיה וחנן הנחבא, שאף הם היו צדיקים ובעלי יכולת להוריד בתפילתם גשמים.

 

רחוב יהודה הלוי:

רבי יהודה הלוי - ריה"ל מגדולי המשוררים והוגי הדעות היהודיים, נולד בטולדו שבספרד בן למשפחה אמידה.

ריה"ל התיישב בגרא נאדה שהיתה אז מרכז יהודי חשוב, שם שקד על לימודיו וכתב כמה משיריו החשובים הראשונים, מאימת גזירות השמד ביהודים הן מצד הנוצרים והן  צד המוסלמים, נאלצו יהודים  וכן ריה"ל לנדוד ממקום למקום בתחומה של ספרד עד אשר התיישב בקורדובה משם הגיע למצרים ונתקבל בכבוד רב.

אך לפני שעלה בידו לעלות לארץ ישראל נפטר כחצי שנה לאחר בואו לשם, ספר הכוזרי מיוחס ביסודו לחכם רבי יצחק הסנגרי ז"ל המוכנה בספר החבר, אשר קדש שם שמים בווכוחו הישר עם מלך כוזר שבסופו של דבר התייהד, חברו בלשון ערבית החכם רבי יהודה הלוי הספרדי ז"ל, והעתיקו ללשוננו הקדושה החכם רבי יהודה אבן תבון מרמון ספרד בשנת ארבעת אלפים תתקכ"ז ליצירה.

שני באורים לספר הכוזרי, אחד קול יהודה ע"י החכם רבי יהודה מוסקאטו זצ"ל והשני הנקרא אוצר נחמד ע"י החכם רבי ישראל הלוי זצ"ל.

ריה"ל כתב שירים רבים על חיו ותלאותיו, פיוטים ושירי קודש לשימוש בתפילה בבית הכנסת, שירי געגועים על ארץ ישראל, ואת אבלו על חורבנה של  ירושלים, מבטא בקינתו הנודעת "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך".

 

רחוב ראב"ד:

רבי אברהם בן דוד מפושקירה, היה רב וראש ישיבה בעיר פוסקיה (פושקירה) שבחבל פרובנס שבצרפת פרשן תלמוד ומקובל, כונה "ראב"ד השלישי" ו"בעל ההשגות".

היה חתנו של הראב"ד השני "בעל האשכול" ואביו של רבי יצחק סגי נהור, חיבורו המפורסם ביותר הוא השגותיו על היד החזקה של הרמב"ם, כחלק מהתנגדותו של הראב"ד לחיבור "היד החזקה" הוא כתב השגות על פסיקותיו של הרמב"ם, לאור זאת טוענים ככלל גורף, שכל מקום שבו הראב"ד לא חולק על הרמב"ם, הרי שהוא סובר כמותו.

כמו כן חיבר השגות על הרי"ף והגן עליו מפני התקפותיו של בעל המאור בספרו "כתוב שם" הנודע בשל ניסוחו החריף, הוא כתב גם את "בעל הנפש" על הלכות נידה, וכן פירוש על מסכת בבא קמא ומסכת קינים.

 

רחוב רב סעדיה גאון:

ר' סעדיה גאון היה רב חכם והוגה דעות, מדקדק ופייטן חשוב, מגדולי חכמי התורה בתקופת הגאונים, נולד במצרים במחוז פאיום, מסיבה בלתי ידועה עזב את  מצרים עבר לטבריה המשיך את דרכו לחלאב שבסוריה והגיע לבסוף לבגדד שבעירק.

בתקופה זו היתה היהדות שרויה במאבק קשה עם הקראים, ר' סעדיה גאון פתח בפולמוס חריף וכתב חיבורים רבים נגדם, מלחמתו בקראים היתה נמרצת מאד שבזכותו היהדות עמדה איתן בפני האיום הקראי, ר' סעדיה גאון כתב שני חיבורים, את "ספר הזיכרון" ואת "ספר המועדים", שהקנו לו פירסום בתורת סמכות גדולה בקביעת הלוח העברי.

גדולה מאד תרומתו של ר' סעדיה גאון לספרות הרבנית, חיבוריו בהלכה נכתבו בחלקם בלשון ערבית, חיבר סידור תפילות עם הסברים ודברי הלכה בערבית, תירגם את התנ"ך לערבית והוסיף לתרגום פירוש ה"התפסיר" הנחשב עד היום אצל יהודי תימן לפירוש בה"א הידיעה, כן חיבר פירוש למשנה ופירוש ל"ספר יצירה" אחד החיבורים החשובים של המיסטיקה היהודית פירוש שהיה מקובל על חסידי אשכנז אשר השפיע מאד על תנועה זו.

 

רחוב רבי טרפון:

רבי טרפון מראשי התנאים בתקופה שלאחר חורבן בית שני, משפחת כהנים, בצעירותו הספיק לשרת בבית המקדש לפני חורבנו, תפס מקום חשוב בין חכמי הדור השלישי של התנאים.

רבי טרפון היה מתלמידיו של רבן  יוחנן בן זכאי וחבירו הקשיש של רבי עקיבא ובר פלוגתא שלו.

בית מדרשו של רבי טרפון היה בעיר לוד, ושם נקבע הכלל ההלכתי כי רק על שלוש עבירות חייב אדם למסור את נפשו והם: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים.

בהגדה של פסח מסופר על השניים שהסבו יחד עם חכמים נוספים בליל הסדר בבני ברק,"והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה".

התלמוד מרבה לספר על  מידותיו הנעלות של רבי טרפון, על העזרה במתן צדקה לעניים על הכבוד שנהג באמו ועל ענוותנותו.

בקיאותו היתה גדולה כל כך, עד שאם נכנס אליו תלמיד חכם ואמר לו "שנה לי" (למד אותי) הביא לו דוגמאות מן התנ"ך והמשנה מן ההלכה והאגדה עד שהוא יצא מלפניו "מלא ברכה וטוב".

על מותו של ר' טרפון נאמר במדרש איכה רבה, כי נמנה על עשרת הרוגי מלכות.

 

רחוב יהודה הנשיא:

רבי יהודה הנשיא היה נשיא הסנהדרין לאחר אביו ואחרון התנאים הגדולים, ועורך המשנה, זכה לכינוי "רבנו הקדוש", היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל, ומצאצאיו של הלל הזקן.

לפי המסורת נולד רבי ביום מותו של רבי עקיבא, על כן קראו עליו בני דורו את הפסוק ו"זרח השמש ובא השמש" (קוהלת א', ה') ורבים ראו בו את גואל ישראל.

חוכמתו המופלגת ענוותנותו, עושרו ויחסי הידידות בינו לבין אחד מקיסרי רומי הוחזר השקט והסדר, ישבה הסנהדרין ונשיאה באושא, אחרי כן עבר לציפורי שם למד תורה מפי רבי יוסי בר חלפתא, ולמד גם יונית, שליטתו בשפה זו הכשירה אותו למגע עם השלטונות הורמיים שרחשו לו כבוד רב, אך בני ביתו דברו עברית צחה.

לאחר שקבל את המשרה הכבודה מאביו רבן שמעון בן גמליאל, והחל לכהן בתפקידו העביר את הנשיאות והסנהדרין לבית שערים, והקים ישיבה מפורסמת, בשנים האחרונות לחייו ישב בציפורי כיון שהיא שוכנת בהרים ואוירה צח.

רבי יהודה הנשיא איחד באישיותו את כל התכונות הנדרשות שמימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.

עד שקרא בר קפרא "אראלים ומצוקים אחזו בארון, נצחו אראלים את מצוקים ונשבה ארון הקודש".

הובא לקבורה בבית שערים.

 

רחוב רבי יוחנן בן זכאי:

רבי יוחנן בן זכאי היה מגדולי התנאים בארץ ישראל ומיסד הישיבה המפורסמת ביבנה.

רבו הלל אמר עליו שהוא "אב לחוכמה ואב לדורות, וזאת בשל שקדנותו וידיעתו המופלגת.

זמן מה ישב בעיירה ערב שבגליל אך עד מהרה היה חבר הסנהדרין בירושלים וכראש ישיבה שם, לאחר מכן נתמנה כראש הסנהדרין, הוא חזה שרומא תנצח את יהודה, ומשפתח אספסינוס במצור על ירושלים יעץ רבי יוחנן ליהודים להכנע כדי למנוע שפיכות דמים וחורבן בית המקדש.

משלא עלה בידו לקבל רשות מן הקנאים לצאת את העיר, הוסכם עם תלמידיו שיוציאוהו מן החומה בארון מתים ,כדי להגיע אל מחנהו של אספסינוס. בהגיעו לשם ניבא לו רבן יוחנן שהוא עתיד להיות קיסר, לא עבר זמן רב ושליח הגיע מרומא ובשר לאספסינוס כי הוא נבחר לקיסר, בתמורה מלא אספסינוס את בקשתו של רבן יוחנן לקבל את יבנה וחכמיה להתיישב בה ולהקים ישיבה.

אחרי חורבן הבית פעל רבן יוחנן בכל כוחו לחידושה של ההנהגה הדתית בישראל על ידי העלאת מעמדו של בית הדין ביבנה.

רבן יוחנן היה רודף שלום ואוהב את הבריות, ואמרו עליו: "שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נוכרי בשוק".

מאמרותיו: "אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת".

 

רחוב רבי יוסף קארו:

מגדולי הפוסקים בהלכה ובקבלה, נולד בטולידו שבספרד, עם גירוש ספרד ברח עם אביו רבי אפרים לפורטוגל, לאחר מכן הגרה המשפחה לקושטא שבתורכיה, שם למד תורה מפי אביו שהיה תלמיד חכם מובהק.

בשנת 1525 עלה לארץ ישראל והשתקע בצפת שהיתה אז מרכז ללימוד התלמוד והקבלה.

לאחר שנים רבות של איסוף החומר ועריכתו מסיים רבי יוסף קארו בעזרת החכם הנודע רבי יעקב בירב, את חיבורו הגדול "בית יוסף"  ונועד לשמש פירוש ל"ארבע טורים" של רבי יעקב בן אשר (בן הרא"ש).

רבי יוסף קארו חילק את חיבורו כפי שחילק רבי יעקב בנו של הרא"ש עם שמות ארבעת הטורים, "אורח חיים", "יורה דעה" "אבן העזר", ו"חושן משפט".

עיקר פרסומו קנה לו בחיבורו המקוצר של "השולחן ערוך" המכיל את כל פסקי ההלכות והינם המנוסחים בקיצור ובשפה מובנת לכל קורא ומעיין. לאחר מכן נתווספו הגהות הרמ"א (רבי משה איסרליש) שנועד לקהילות אשכנז ופולין, כשבתחילה ביקר את ספרו של רבי  יוסף קארו.

רבי יוסף קארו עסק בקבלה וחיבר את הספר "מגיד מישרים" שבו הוא מספר על עניינים שראה ברוח הקדוש באמצעות המגיד, נמנה עם המקובלים הידועים האר"י הקדוש, ורבי שלמה אלקבץ.

ספריו האחרים הם: "כסף משנה", "בדק בית", "כללי התלמוד", "אבקת רוכל", ועוד.

 

רחוב רבי חייא:

רבי חייא בר אבא חי בתקופת המעבר בין חכמי המשנה לאמוראים, תלמידו של רבי יהודה הנשיא כונה "רבה" (או רובה) "הגדול" או "הזקן" כדי להבדילו מן האמורא בשם זה.

נולד ליד סורא שבבבל, דודו ומורו של אבא אריכא, שני בניו התאומים יהודה וחזקיה נתפרסמו במרוצת הזמן כגדולים בתורה.

בגיל מבוגר עלה לטבריה, שמו כגדול בתורה הלך לפניו, ועד מהרה היה בקבוצת החכמים שלמדו במחיצתו של רבי יהודה הנשיא בציפורי, שהתייחס אליו בהערצה רבה ולעיתים קרובות נועץ בו.

רבי חייא היה גם רופא מפורסם, ובתלמוד מפוזרים דברים רבים שאמר בשטח הרפואה.

יהודי ארץ ישראל יחסו לו מעשי ניסים רבים, היו אומרים כי מאז שעלה רבי חייא לארץ ישראל לא התחוללו בה סערות, ויין לא החמיץ, ותפילותיו הורידו גשמים, בשנים של עצירת גשמים.

היה פעיל מאד בהגברת לימוד התורה בארץ, ייסד תלמודי תורה לילדים, ובמקרים רבים אף הורה בהם בעצמו.

 

רחוב רבי יונתן בן עוזיאל:

רבי יונתן בן-עוזיאל תנא בדור הראשון לתנאים, חי כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני ותרגם את הנביאים לארמית בתרגומו מרחיב מעט את התרגום והסגנון ומשלב לעיתים בדברי אגדה.

במסכת סוכה כח' נאמר עליו: תנו רבנן שמונים תלמידים היו להלל הזקן.. "אמרו עליו על רבי יונתן בן-עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף".

רש"י בפירוש לסוכה דף כ"ח מסביר: נשרף - שהיו מלאכי שרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו.

רבים נוהגים לעלות לקברו שליד עמוקה כסגולה למציאת זיווג ופריון.

 

רחוב רבי יוסי בן קיסמא:

רבי יוסי בן קיסמא - תנא בדור השלישי, בן דורו של רבי חנינא בן תרדיון, אחד מעשרת הרוגי מלכות, מגדולי מרביצי התורה לרבים בדורו, רק מעט מתורתו שרד ורק אגדות אחדות מספרות על חיו, בסוף ימיו בדור מרד בר כוכבא בשעת הגזירות על לימוד התורה נמנה על אלה שדרשו לא לדחוק את השעה ולא למרוד במלכות.

 

רחוב רבי מאיר:

רבי מאיר תנא בדור שלישי, שלאחר החורבן.

מציאצאיו של נירון קיסר שצר על ירושלים שהתגייר, ויש אומרים שהיה בנו, נשא לאשה את בתו של רבי חנינא בן תרדיון, שאף היא היתה מלומדת בתורה, שני בניו מתו עליו בנעוריהם ביום אחד.

היה תלמידו המובהק של רבי עקיבא וגדול תלמידיו, למד גם מרבי ישמעאל ואלישע בן אבויה, הוסמך על ידי רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא, נקרא בשם רבי מאיר משום "שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה", היה חריף בלימודו שהיה "עוקר הרים וטוחנן זה בזה", והיה מסוגל לומר על טמא טהור ועל טהור טמא ומביא ראיות רבות לדבריו.

בימי הרדיפות שאחרי דיכוי מרד בר-כוכבא נמלט מן הארץ ובשובו היה לאחד מראשי הסנהדרין שקבעה את מושבה באושא, רבי מאיר תרם תרומה עצומה לפיתוח ההלכה  ולסידורה, הוא המשיך את איסופה וסידורה של התורה שבעל פה שבהם החל רבי עקיבא רבו, הוא הניח את היסוד לנוסח הסופי של המשנה שנערכה בידי רבי יהודה הנשיא שמו של רבי מאיר נזכר במשנה, יותר משלוש מאות פעם, ובמקום שלא מוזכר שם אומרה של המשנה של רבי מאיר (סתם משנה רבי מאיר היא). לפי אחת המסורות נקבר רבי מאיר בטבריה.

 

רחוב רבי עקיבא:

רבי עקיבא בן יוסף חי לפני ואחרי החורבן, מגדולי חכמי התנאים בדור השני. היה בן למשפחת גרים מבני בניו של המן, עני ורועה צאן, בור ועם ארץ עד גיל ארבעים, נשא לאשה את רחל בתו של כלבא שבוע שהיה אחד מעשירי ירושלים. רחל האיצה בו ללמוד תורה עד שנהיה גדול בישראל, אך אביה התנגד לנשואי בתו, גרשה מביתו והדיר אותה מנכסיו.

היה תלמידם של: רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, נחום איש גמזו, רבן גמליאל דיבנה ורבי טרפון, וכולם נהפכו לחבריו.

גדולי תלמידיו היו: רבי מאיר, רבי שמעון בר-יוחאי, רבי יהודה בר-עילאי, רבי יוסי בן-חלפתא, ורבי אלעזר בן-שמוע.

המיוחד בשיטתו של רבי עקיבא, שהיה דורש כל אות ואות שבתורה. מסופר שהקב"ה בכבודו ועצמו אמר למשה: "אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות".

רבי עקיבא נמנה עם הארבעה "שנכנסו לפרד"ס", והוא היחיד שיצא  מזה בשלום, בסוף ימיו פרץ מרד בר-כוכבא, רבי עקיבא ראה במנהיג המרד את מלך המשיח בניגוד לדעתם של אחרים. ועליו דרש את הפסוק ..."דרך כוכב מיעקב... (במדבר כ"ד, י"ז).

אחרי דיכוי המרד נאסר רבי עקיבא, כיון שעבר על האיסור ללמד תורה והוצא להורג בעינויים נוראים בקיסריה, נמנה על עשרת הרוגי מלכות.

 

רחוב פנחס בן יאיר:

רבי פנחס בן יאיר תנא בן הדור הרביעי של התנאים וחתנו ותלמידו של רבי שמעון בר-יוחאי, והתפרסם בחסידותו המופלגת, בני דורו ייחסו לו מעשי ניסים רבים, הקפיד מאד בשמירת כל מצווה, עד שסיפרו שאפילו חמורו לא רצה לאכול מתבואה שלא היתה מעושרת כראוי.

בתלמוד מסופר עליו שמיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו ולא בצע מימיו על פרוסה שאינה שלו.

רבי יהודה הנשיא לא כלל את תורתו של רבי פנחס בן יאיר במשנה, אבל בתלמוד ובמדרשים נשתמרו ממנו מימרות חשובות כגון: "אם אתה מחפש אחרי דברי תורה כמטמונים הללו, אין הקב"ה מקפח את שכרך, ועוד מימרות חשובות נכתבו בשמו שהיוו עיקרון מנחה של תנועת המוסר לאחר 1500 שנה.

קברו של רבי פנחס בן יאיר נמצא בבית העלמין הישן של צפת ורבים עולים להשתטח על קברו להתפלל.

 

רחוב רבי שמעון בן שטח:

רבי שמעון בן-שטח חי בתקופת אלכסנדר ינאי המלך שנשא לאשה את אחותו של רבי שמעון בן שטח שלומציון המלכה (אלכסנדרה) בזכות זה היה מקורב למלכות ונהנה מחסדו של המלך.

רבי שמעון בן-שטח ורבי יהודה בן-טבאי נמנו עם חמשת הזוגות שקבלו מהזוג הקודם רבי יהושע בן-פרחיה ונתאי הארבלי (חגיגה ט"ז) נקראו כך משום ששניהם עמדו בראש הסנהדרין.

שמעון בן-שטח הסתכסך עם גיסו המלך וברח למצרים, לאחר זמן השלימו השניים ושב לארץ ישראל, ומאז היה רבי שמעון בן-שטח מנהיג האומה כולה.

הוא הצטיין ביושרו ובתקיפותו ולא נשא פנים אפילו למלך דבר שהעכיר לזמן מה את היחסים בניהם.

הוא נודע בדאגתו לחינוך הילדים, והורה שיהיו התינוקות הולכין לבית הספר" (כתובות ח', יא').

בגלל ריבוי הגירושין בתקופתו תיקן את "הכתובה" הניתנת לאשה בשעת נשואיה, הכתובה מטילה חובות כספיות על הבעל ונועדה להרתיעו במתן גט לאשתו.

 

רחוב רבי שמעון הצדיק:

רבי שמעון הצדיק הוא בנו של חוניו בן-ידוע (כמובא בסדר הדורות חלק א') היה משיירי כנסת הגדולה, שימש 40 שנה בתפקיד כהן גדול, תלמידו היה אנטיגנוס איש סוכו ובית דינו.

לפי המסופר במסכת אבות, היה הוא שטבע את המימרה: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".

במסכת יומא מוזכר ששמעון הצדיק יצא לקבל פניו של אלכסנדר מוקדון כאשר הלה קרב לירושלים, עוד מסופר כי שמעון הצדיק בנה מחדש את חומות ירושלים שנהרסו.

מסופר עוד ששמעון הצדיק ניבא את מותו לאחר שדמות שהופיעה לפניו שנה שנה בשעה שנכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים הופיעה לפניו לבושה שחורים ולא לבנים כמידי שנה, התלמוד מספר על ניסים גדולים שנתרחשו בבית המקדש בתקופת כהונתו.

רחוב רבנו בחיי:

רבנו בחיי הזקן בן יוסף אבן פקודה היה מחכמי ספרד הנודעים בעיר סרגוסה, דיין והוגה דיעות מגדולי המוסר, חיבר ספר "חובת הלבבות" העוסק בענייני מוסר נפלאים, בשימו דגש על נכונותו של הלב אוהב ה' למלא את חובותיו.

תורגם לעברית בידי רבי יהודה אבן תיבון ורבי יוסף קמחי, הספר השפיע מאד על תורת המוסר וחיי המוסר של היהודים.

במשך מאות שנים הרבו תלמידי החכמים ופשוטי העם להגות בו, הוא חיזק הרבה יהודים באמונתם, ביחוד היתה השפעתו גדולה על תנועת החסידות מאז ועד ימינו.

 

רחוב רבנו גרשום:

רבנו גרשום בר-יהודה מאור הגולה, היה מנהיגה הרוחני המפורסם של יהדות אשכנז בשנות התהוותה, ותוארו "מאור הגולה" מצביע על ההערצה הגדולה שרחשו כלפיו.

עיקר פעילותו עשה בעיר מגנצא שבגרמניה, ישנו פירוש שמיוחס לו ונמצא בכמה מסכתות בש"ס, אך למעשה רובו נכתב בידי תלמידיו.

תשובותיו נתקבלו במשך כל הדורות כהלכה פסוקה ליהדות אשכנז, הוא התקין חרמות, ותקנות נגד נשיאת שתי נשים, ונגד גרושין שלא ברצון האשה ועוד.

בחלק מהתקנות עדיין בתוקף עד ימינו אצל האשכנזים.

הוא גם חיבר פיוטים ידועים בעמקותם ובפשטותם, קבל תורה מרב האי גאון, ויש אומרים מרבנו חננאל, תלמידיו היו: רבי יעקב בן-יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בר-יהודה, ושלושתם היו מרבותיו של רש"י.

 

רחוב רבנו חננאל:

רבנו חננאל בן רב חושיאל גאון, נחשב בין פרשני התלמוד הראשונים, מגדולי חכמי התורה בצפון אפריקה שמש כרב בעיר מולדתו קירואן, חי בתקופה שבין הגאונים לראשונים ודור ראשון לרבנות. למד בישיבה שבראשה עמד אביו רבי חושיאל בן אלחנן, אחרי מות אביו נתמנו הוא וחברו רב ניסים בן-יעקב איבן סכנין בניהול הישיבה שבעיר קירואן.

רבנו חננאל למד הרבה באמצעות חליפת מכתבים עם רבנו האי גאון ובזה ראו בו החכמים את תלמידו של זה.

את כל חיבוריו כתב בעברית רהוטה, הוא אף חיבר קינה על מות רבי האי גאון בעברית.

חיבוריו: פירוש לרוב המסכתות של הש"ס, המצטיין בקיצורו ובבהירותו, כתב פירושים לתורה ותשובות בענייני הלכה.

 

רחוב רבנו ניסים גאון:

רבנו ניסים גאון בר-יעקב איבן שהין – מגדולי חכמי צפון אפריקה, חברו של רבנו חננאל. קיבל תורה מפי אביו ומפי רבי חושיאל אביו של רבנו חננאל.

עמד בראש הישיבה בקירוואן,היה רבו של הרי"ף.

רבנו ניסים גאון, נחשב יחד עם חבריו רבנו חננאל, ורבי שמואל הנגיד לדור ראשון לרבנות אחרי שקיעת הגאונות בבבל אחרי פטירת רבנו האי גאון.

רבנו ניסים, נקרא גאון משום שלמד תורה מפי רבנו האי גאון דרך התכתבות במכתבים.

חיבוריו הם: "המפתח למנעולי התלמוד" המכונה "המפתח", "מגילת סתרים" "חיבור יפה מהישועה" ו"סדר מקבלי התורה".

 

רחוב רבנו עובדיה מברטנורה:

רבנו עובדיה נולד למשפחת ירא בעיר ברטינורו שבצפון איטליה, היה תלמידו של רבי יוסף קולון מחכמי איטליה בדור גירוש ספרד. כהן כרב בבריטורו ובקסטלו, יצא לארץ ישראל בשנת 1485 ובמהלך מסעו עבר בסיציליה ובמצרים, ובשנת 1488 הגיע לירושלים ונתמנה לראש הקהילה היהודית, אותה ביסס וחיזק מבחינה רוחנית וחומרית.

רבנו עובדיה נודע בעיקר בשל פירושו על המשנה, והפך בשל בהירותו, לפירוש הנלווה לכל לימוד בסיסי של המשנה, הפירוש אינו מקורי ומסתמך בפירוש המשנה בעיקר על פירוש רש"י לתלמוד, ובפירוש הרמב"ם למשנה ופסקיו.

שני פרושים מפורסמים נתחברו בדור שלאחריו כהשלמה עליו – "תספות יום טוב" – ליום טוב ליפמן הלר מפראג, ו"מלאכת שלמה" לרבי שלמה עדני מתימן – ירושלים.

רבנו עובדיה קבור סמוך להר הזיתים מול מעיין הגיחון ליד בתי שכונת סילואן בירושלים.

רחוב רבנו תם:

רבנו תם – רבי יעקב בן-מאיר ,מוצאו בעיר לותיר שבצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי מאיר מהעיר רומיר, ולהם נולדו שלושה בנים שהם היו לראשוני בעלי התוספות.

הבן יעקב היה למנהיג יהדות אשכנז והידוע יותר כרבנו תם, משום שהוא תיקן תיקון חזרת הנדוניה, וביטל את הקללה של "ותם לריק כוחם".

תחילה למד אצל אביו ומאוחר יותר אצל אחיו הרשב"ם, לימים הפך להיות מגדולי מוסרי ההוראה בדורו,  ומגדולי התוספות.

פירושו של ר"ת הם היסוד הראשון והחשוב לכל קובצי התוספות, הוא כתב את החיבור "ספר הישר" שהוא מעין אסופה בת שני חלקים של שותי"ם ופרשניות לגמרא, כן חיבר דברים נוספים בענייני כתיבת ספר תורה וגיטין ומחזור שכלל הלכות תפילה, חיבר פיוטים רבים וספר דיקדוק.

רבנו תם חלק על סבו רש"י, בעניין סדר הפרשיות בתפילין, ועד היום ישנה חלוקה בין תפילין של רש"י לתפילין של רבנו תם (יש הנוהגים להניח בנוסף לתפילין של רש"י). אם כי ההלכה נפסקה כדעת רש"י.

רבנו תם קבור יחד עם אחיו ובעלי תוספות נוספים בבית הקברות העתיק בעיר ראמרו, בשנת 2005 נעשה מאמץ לשקם את בית הקברות ולתחמו וכן הוקם בית מדרש סמוך.

 

רחוב רד"ק:

רבי דוד קמחי – רד"ק מגדולי פרשני המקרא והדקדקנים של השפה העברית נולד וחי בעיר נרבונה בחבל פרובנס שבדרום צרפת, בן למשפחת דקדקנים ממוצא ספרדי.

אביו יוסף קמחי היה הדקדקן והפרשן, וכן אחיו משה קמחי התפרסם גם הוא בשל פרשנותו למקרא.

גדולת פרשנות המקרא של רד"ק היא בשלימותו ובקפדנותו, הוא דן בכותבים מבחינת הלשון, הניקוד, המסורה, הדקדוק ופירוש המילים, אמרו עליו: "אם אין קמח אין תורה".

ספריו הם: "השורשים" "ומכלול" העוסק בענייני דקדוק וכן ספר "עט סופר".

רד"ק הושפע מאד מאבן עזרא ומהרמב"ם, בעת הפולמוס על כתביו של הרמב"ם צידד רד"ק בתומכיו של הרמב"ם.

 

רחוב רמב"ם:

הרמב"ם - רבי משה בן-מימון - נולד בקורדובה שבספרד לאביו הדיין ר' מימון. הרמב"ם היה נגיד, פרשן, פילוסוף ורופא, וגדול הפוסקים בכל הדורות.

מספריו: "היד החזקה" על שם 14 ספריו העוסקים בכל תחומי ההלכה ועוד. "מורה נבוכים", פירוש המשניות בעל "אגרות תימן", "ספר המצוות" שמונה פרקים לרמב"ם ועוד. "ספר מורה נבוכים" הינו ספר פילוסופי שנועד לאנשי דורו שנברו בפילוסופיה החיצונית והיו נבוכים, ספר זה עורר עליו מתנגדים רבים ותקיפים שלאחר מכן חזרו בם כגון: רבנו יונה גירונדי. לאחר פלישת המוסלמים לספרד ברחו הרמב"ם ומשפחתו לעיר פאס שבמרוקו. כעבור 5 שנים מאוחר יותר עלו לארץ ישראל ומשם ירדו למצרים עקב קשיי הסתגלות בארץ, במצרים עסק גם ברפואה והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח-א-דין. לחם קשות בקראים ששלטו אז במצרים, עליו נאמר: "ממשה עד משה לא קם כמשה". כונה גם "הנשר הגדול", קברו נמצא בצפון הארץ בעיר טבריה.

 

רחוב רמב"ן:

הרמב"ן - רבי משה בן נחמן גרונדי, יליד גרונדה שבספרד, מגדולי הפוסקים המפרשים והמקובלים הספרדים, הרמב"ן היה תלמידם של הר"י - רבי יהודה בן-יקר, ורבי נתן מטרנקטיליש, חיבר חידושים לרוב הש"ס וכן על התורה, בעל "אגרת הרמב"ן" ועוד ספרים רבים.

גדולי תלמידיו היו: הרשב"א והרא"ה, היה בן דור של רבי יונה גירונדי החסיד.

רבותיו בקבלה היו: רבי עזרא מגירונא ורבי עזריאל. בשנת 1267 נאלץ לגלות מספרד בעקבות ויכוח פומבי בענייני דת עם משומד נוצרי שנכפה עליו למרות נצחונו, פסקו המלך והכמרים שהמשומד ניצח. בגלל שהרמב"ן השמיץ בויכוח את הנצרות. בגיל 73 עלה לארץ ישראל תחילה ישב בעכו ואחר כך הגיע לירושלים ושם ארגן את הקהילה, בנה בית כנסת וישיבה, ב- 1268 חזר לעכו ושם נפטר.

 

רחוב רש"י:

רש"י - רבי שלמה יצחקי - ר"ת: לכינויו השם רש"י - רבן של ישראל, נולד בעיר טרויס שבאיזור שמפניה בצרפת, ופעל בה רבו ימיו. רש"י היה גדול המפרשים על התנ"ך והתלמוד, ופירושו הידוע "פירוש רש"י" ונחשב לפירוש היסודי ביותר, חי בדורו של הרי"ף והערוך, ישיבתו היתה בורמיזא ורבים נהרו אליו מרחוק.

רבותיו היו: רבי יעקב בן-יקר, רבי יצחק הלוי, רבי יצחק בן-יהודה. רש"י האיר עיני כל ישראל בפירושיו לתנ"ך ולגמרא, ואף מכונה בשם "פרשנתא", החיד"א כתב עליו ששרתה עליו רוח הקדוש, ואלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, את הקונטרסים שחיבר שלח בעילום שמו לבית המדרש, על כן מביאים התוספות פעמים רבות: "פירש הקונטרס".

רבנו תם נכדו, אמר שגם הוא יכל לכתוב פירוש כזה לגמרא, אך פירוש לתורה כפירוש רש"י לא היה ביכולתו לכתוב.

לרש"י לא היו בנים כי אם 3 בנות ומבתו יוכבד נולדו רבנו תם הרשב"א ורבי יצחק, שגם הם היו חכמים מפורסמים בתורתם ובפירושיהם.

רש"י שלט בכמה שפות - צרפתית, גרמנית, עברית, וארמית והיה לו ידע רב בהרבה תחומים.

למרות גדולתו וחוכמתו המופלגת היה מוכן לקבל ביקורת ואף להודות בשגיאות, וכך מוצאים בדבריו של רש"י ביטויים כמו: "וטועה הייתי", "ושגיתי", "איני יודע מה פירושו" או "לא ידעתי".

 

רחוב רשב"י:

רבי שמעון בר-יוחאי - מגדולי התנאים בתקופת רומי, נולד בגליל ונקבר במירון שליד צפת עיר המקובלים.

היה מתלמידיו החשובים של רבי עקיבא, למד אצלו 13 שנים, היה חתנו של רבי פנחס בן-יאיר ויש אומרים חותנו.

רשב"י היה מגדולי ההלכה ודן כמעט בכל ענפיה, שמו נזכר יותר משלוש מאות פעם, רבי יהודה הנשיא שהיה מתלמידיו מביא הרבה מדבריו, המדרשים "ספרי" "ומכילתא" קרואים על שמו.

מסופר שהרומאים רדפו אותו משום שדיבר בגלוי בגנותם, והוא הסתתר 13 שנה במערה יחד עם בנו אלעזר וניזונו כל אותו פרק זמן מחרובים ומים בלבד, מסופר עוד שרשב"י היה בעל מופת עצום ועושה ניסים, המקובלים מייחסים את ייסוד ספר הזוהר לתקופתו שנתחבר 60 שנה אחרי פטירתו.

סתם רבי שמעון במשנה - רבי שמעון בר יוחאי - רשב"י.

רבי שמעון בר יוחאי נפטר בל"ג בעומר ונקבר במירון, עם התחדשות הקבלה בגליל הונהגה "הילולא" לכבוד התנא רשב"י בהדלקת מדורה על קברו מלווה בשירים וברוקדים כל אותו הלילה עד עצם היום הזה.

 

רחוב רשב"ם:

רשב"ם - רבי שמואל בן-מאיר מחכמי צפון צרפת, נכדו של רש"י ותלמידו. מראשוני ומגדולי בעלי התוספות.

אביו של הרשב"ם רבי מאיר מרומירו היה מורהו הראשון ורש"י סבו היה מורהו השני. רשב"ם כתב בסגנון סבו רש"י, אך לעיתים הגה מונחים ייחודיים משל עצמו, פירוש רשב"ם לתלמוד מתאפיין באריכות יתר מזה של רש"י, הוא מתייחס לסוגיה בהרחבה ולעתים מציין פסק הלכה.

רש"י הפסיק את פירושו במסכת בבא בתרא סוף פרק ב' (דף כט ע"א) ומשם מתחיל פירושו של רשב"ם וזהו הפירוש העיקרי למסכת זו, וכן במסכת פסחים פרק ערבי פסחים החל מדף כט.

בישיבתו של רש"י, למד הרשב"ם את התנ"ך ואת התלמוד למד מפיו, רשב"ם היה אדם עניו, אולם למרות ענוונותו הרבה, היה רשב"ם תקיף בדעתו ולא נשא פנים לאיש כאשר סבר שהוא צודק בדינו.

 

רחוב שמאי:

שמאי והלל הזוג החמישי והאחרון לתקופת הזוגות, קבלו מהזוג הקודם שמעיה ואבטליון, ולאחריהם החלה תקופת התנאים. הלל ושמאי היו בתקופת שלטון הורדוס המלך, ובאותה תקופה עלתה רומי במזרח בראשות יוליוס קיסר.

הלל שמש כנשיא ושמאי כאב בית דין. בית שמאי הוא כינוי לקבוצת תלמידיו של שמאי הזקן, ובית הלל הוא כינוי לקבוצת תלמידיו של הלל הזקן.

קבוצת תלמידים אלו היו בנות פלוגתא קבועות, בכל המחלוקות בין בית הלל לבין בית שמאי נקבעה ההלכה לדורות כבית הלל פרט להלכות בודדות שבהן נקבעה הלכה כבית שמאי.

יש מקרים יוצאי דופן בהם בית שמאי מקילים, ובית הלל מחמירים, כמו כן יש מקרים יוצאי דופן בהם ההלכה היא כבית שמאי, ישנם מקרים שבית הלל הודו לבית שמאי וחזרו להורות כמותם, למרות שבית שמאי אחזו בדגל הדיוק וההחמרה, לעומת שיטת בית הלל ושההלכה נקבעה כבית הלל, לעתיד לבוא תיקבע ההלכה על פי דעת בית שמאי.

 

רחוב שמואל הנגיד:

רבי שמואל הנגיד נולד בעיר קורדובה אשר בספרד ואחד מחכמיה החשובים. בן הדור הראשון ל"רבנות" אחרי שקיעת תקופת הגאונים בבבל יחד עם רבנו חננאל, ורב ניסים גאון מחותנו. היה מחשובי המשוררים העבריים בספרד של ימי הבניים.

שמואל הנגיד מיזג בהשכלתו את התרבות היהודית המקורית עם ידע כללי נרחב, כולל ידיעת שבע לשונות.

שימש כעשרים ותשע שנים כמדינאי במדינת גרנדה, תוך שהוא נושא את יהדותו בקומה זקופה בחצרות של מלכים, דואג לכל הקהילות היהודיות בספרד, תומך בישיבות ובלימוד התורה.

בנוסף לתפקידו הרם עסק בחקר הלשון העברית, וחיבר בערבית ספר בתורת הלשון העברית שנקרא "ספר העושר" ובו חידושי לשון ופרשנות מקראית.

על שמו נקרא היישוב כפר הנגיד.

 

רחוב שמעיה:

שמעיה ואבטליון קבלו מהזוג הקודם יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, הם היו מבני גרי צדק ולא גרים ממש ועליהם נאמר: "מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים", ויש אומרים גרים ממש (רמב"ם).

שמעיה היה נשיא הסנהדרין בתוקפת הזוגות וחברו של אבטליון שהיה אב בית-דין.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב שבצפון, קבריהם של שמעיה ואבטליון בסמוך לכניסה לכפר ובו נמצא מבנה קטן ובתוכו קיים קבר כפול.

קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

שזכות הצדיקים זיע"א המונצחים ברחובותיה של עיר הקודש אלעד

 תעמוד לנו

ויהוו נר לרגלנו ואור לנתיבותנו.

תודתנו לתושב העיר הרב יוסף מצרפי על העבודה הנפלאה אשר עשה בליקוט והגשת החומר.

 

 

 

תאריך עדכון אחרון: 10/08/2016 00:38
רחובות עירנו